תקציר: עיון מחודש בלחימה ברצועת הביטחון, הוא שיעור חיוני בהבנת השינוי שהוביל חיזבאללה בצורת המלחמה נגד מדינת ישראל. שנות לבנון האחרונות, הן מעבדה להתבוננות בהתהוותו של מלכוד אסטרטגי, כנקודת ייחוס הכרחית לגיבוש תפיסת ביטחון ישראלית המחויבת לניצחון.

המאמר עודכן ב- 7 ביוני 2022

אלוף במילואים גרשון הכהן כיהן בתפקידיו האחרונים בשירות פעיל בצה"ל, כמפקד המכללות הצבאיות וכמפקד הגיס הצפוני. הוא פרש משירות פעיל בספטמבר 2014, לאחר 41 שנות שירות‏. בעל תואר שני בפילוסופיה ובספרות השוואתית מהאוניברסיטה העברית בירושלים. נשוי ואב ל-3 ילדים.

גרסה מקוצרת של המאמר ראתה אור לראשונה בעיתון 'ישראל היום'. הוא מובא כאן באישורו ובאישור המחבר.

*  *  *

לדור הלוחמים קיים, ללא ספק, צורך אישי בסיפור. אולם לשאלות: מה היה שם, על מה נלחמנו, כיצד הגענו לכורח הנסיגה, יש תפקיד בשרטוט קווי מתאר, לתסביך שנוצר עם שנות לחימה במערכה ברצועת הביטחון, שלא חתרה לניצחון.

תרומה חשובה לסיפור מצוקת הלחימה ברצועת הביטחון, תרמה מיני סדרת הדוקו בת שלושה פרקים - "מלחמה ללא שם" - ששודרה בתאגיד השידור הישראלי כאן 11 מ-18 באפריל ועד 2 במאי 2020. מדובר במבט מתבונן בעל משמעות אקטואלית ליסודות תפיסת הביטחון של מדינת ישראל.

.

במבט אישי

מבט לאחר עשרים שנים, נהנה כמובן משיפוט ביתרון החכמה שלאחר מעשה. אולם בהתבוננותי האישית לעצמי חשוב להזכיר מה שראיתי אז. כמפקד קרבי, אהבתי את הפעילות בלבנון. באביב-קיץ 1988, שירתתי כמג"ד ברצועת הביטחון, כמפקד חטיבה 7 וכסגן מפקד אוגדה 36, בשנים 1997-1993. ליוויתי מקרוב את פעילות היחידות ברצועת הביטחון.

אני חייב להודות: לא שאלתי אז שאלות עומק ביחס ליסוד התפיסה המערכתית בגזרה. היה בוודאי מקום לתהות כיצד, למרות השינויים שחלו בצורת הפעולה של חיזבאללה - במיוחד לאחר מבצע "דין וחשבון" - נותרה הפריסה האופרטיבית של צה"ל, כל השנים, באותה התצורה כפי שנקבעה בהתארגנות רצועת הביטחון מראשית ימיה, באותם המוצבים, ובאותו סדר הכוחות. בוודאי שלא נתתי דעתי למצוקת התכלית האסטרטגית.

האתגר המקצועי בלמידה המבצעית שנדרשה להסתגלות מתחדשת לדפוס הפעילות של חיזבאללה, היה לכשעצמו עולם ומלואו. בניגוד לימי מלחמת יום כיפור, שם נפערו פערי אמון בין הדרג הפיקודי הבכיר לבין דרג השדה; בכל שנות רצועת הביטחון, מפקדי פיקוד הצפון היו מעורבים כולם במלוא ממדי ההתרחשות בחזית; וזכו לאמון מלא של דרגי השדה. גם לאחר אסון המסוקים, לא נוצר ולו סדק קטן הנראה כמשבר אמון פיקודי. 

הדילמה הבלתי פתורה

נכון שהייתה שם מלחמה, שעם השנים הלכה והסתבכה, בלחימת גרילה מסוג שצה"ל בכל שנותיו לא הכיר. אבל מעל לכל, התגלה משהו בלתי פתור בין תכלית היסוד להחזקת רצועת הביטחון, למען ביטחון יישובי הצפון; לבין הצורך לנצח את חיזבאללה. צה"ל מצא עצמו במתח בין שלוש מטרות אסטרטגיות:

• הראשונה, שהוכרה כחשובה מכל - ביטחון ליישובי הצפון.
• השנייה, המשך קיום צד"ל וביטחון האוכלוסייה האזרחית ברצועת הביטחון, תוך צמצום הנפגעים לצה"ל, ולצד"ל.
• השלישית, פגיעה בכוחות חיזבאללה וצמצום יכולות הלחימה שלו.

חיזבאללה זיהה את המתח בין שלושת המטרות; ופעל למיצוי הפוטנציאל האסטרטגי, הטמון בהעצמת המתח הזה. המעגל הממלכד היה פשוט: פגיעה במוצבי צד"ל לדוגמה, הייתה גוררת תגובת צד"ל בירי תותחים על צור וצידון, מה שהיה מביא לפגיעה באזרחים לבנוניים, ולתוצאה שעל פי הבנות "דין וחשבון", העניקה לחיזבאללה עילה לירי רקטות על יישובי הצפון - מצב שהאיץ תהיות ותסכול ביחס לתכלית היסוד לקיום רצועת הביטחון.

עם כניסת האלוף עמירם לוין (ראו תמונה למטה) לתפקיד מפקד פיקוד הצפון (פצ"ן), הוא זיהה היטב את מצוקת המתח הזה; אולם בכל תקופתו, לא הצליח לרתום להבנותיו את הרמטכ"ל ואת הדרג המדיני. נכתב על כך בהרחבה במחקר מעמיק וביקורתי של ד"ר אוהד לסלוי ממחלקת היסטוריה במטכ"ל. המחקר סודי, אולם עיקרי מסקנותיו גלויות וראויות לחשיפה לציבור.

החל מראשית שנות ה-90 של המאה הקודמת, עם התבססות ההגמוניה של חיזבאללה בדרום לבנון, חל שינוי משמעותי. בעוד צה"ל המשיך להגן מפני חדירת מחבלים למשגב-עם; ארגון חיזבאללה כיוון את פעילותו לתכלית חדשה:

• בממד המוצהר, חיזבאללה פעל תחת דגלי הלגיטימציה של מאבק לשחרור אדמת מולדת.
• בממד הסמוי שהיה מהותי יותר, וגובש ככל הנראה בהדרכה איראנית, חיזבאללה שאף למיצוי השהות הישראלית בדרום לבנון כהזדמנות לפגיעה בדימוי העליונות הצבאית של מדינת ישראל, בהבלטת קוצר ידה לנצח ובאותה עת להגן על מלוא נקודות התורפה שלה.

כך הגיבו ב- 1992, על חיסול עבאס מוסאווי, בפיצוץ שגרירות ישראל בארגנטינה (ראו תמונה למטה). שנתיים אחר כך, בתגובה לתקיפת הפתע של חיל האוויר על מחנה האימונים של חיזבאללה בבקעת הלבנון - עין דרדרה - שבה נהרגו 40-30 פעילי חיזבאללה, פוצץ בניין הקהילה היהודית בבואנוס איירס. נכון כי ארגוני הטרור הפלסטיני פעלו כבר שנים קודם, בפיגועים מעבר לים כנגד מדינת ישראל: דוגמת רצח הספורטאים הישראלים במינכן. אולם חיזבאללה חולל שדרוג אסטרטגי: את הפעילות שלו בחו"ל, כרך בהקשר האסטרטגי של גמול מרתיע, בהתייחסות ישירה להתפתחות הלחימה בזירת המערכה בלבנון.

גם האופן בו השתמש חיזבאללה בנשק הרקטי לעורף הישראלי, היה שונה מן האופן בו השתמשו הארגונים הפלסטיניים באותו הנשק: לכאורה היעד לירי הרקטות נותר כשהיה אותו היעד: קריית שמונה ונהריה. גם התכלית מבחינת חיזבאללה הייתה לכאורה מכוונת כמו קודם, לזריעת טרור בעורף הישראלי. אולם, ההקשר האסטרטגי לירי הרקטות, היה מתוחכם פי כמה. עם הבנות מבצע "דין וחשבון" ואחר כך עם הבנות "ענבי זעם", ירי הרקטות נועד לתכלית ממוקדת יותר - ללכוד את מדינת ישראל במלכוד אסטרטגי וטקטי:

• בממד האסטרטגי ישראל נקלעה למבוכה ביחס למטרותיה. שהרי אם מחזיקים את רצועת הביטחון על מנת להשיג ביטחון ליישובי הצפון, לא ניתן להכיל מצב, שבו הלחימה להגנת צה"ל וצד"ל ברצועת הביטחון היא למעשה זו המחוללת את ירי הרקטות שפוגע בביטחון יישובי הצפון.
• ובהשלכה לרמה הטקטית, מתוך משוואת ההרתעה שיצר חיזבאללה, הוטלו על צה"ל מגבלות על הפעלת תחומי עליונותו, וריסון ליוזמתו ההתקפית.

חובת הניצחון

לאורך כל שנות רצועת הביטחון הזירה סבלה מהכרתה כזירה משנית ביחס לכלל מאמצי המטה הכללי. מבחינת דרגי השדה שהשתתפו בלחימה שם, ממפקד הכיתה עד אלוף הפיקוד, תקופת שירותם בלבנון הייתה גולת הכותרת של פעילותם המבצעית.

אולם החל מדצמבר 1987, נדרשה מערכת הביטחון לאינתיפאדה הפלסטינית. החל מספטמבר 1993 הועסק המטכ"ל ביישום הסכם אוסלו; ובכל אותה תקופה, לא פסקה ההתעסקות בזירה הסורית:

• מצד אחד, ההתכוננות והמוכנות לאיום המלחמה עם סוריה;
• מצד שני המאמצים בניהול מו"מ לשלום, בציפייה שהסדר שלום עם סוריה יביא בכנפיו גם סיום לבעיית רצועת הביטחון בלבנון.

כאן סוגיה הדורשת בירור נוקב ביכולות הקשב של המטכ"ל ומערכת הביטחון למספר אתגרים מערכתיים במקביל. כבר שנים מבקרים את צה"ל שזנח כביכול את הרצון לנצח. הביטוי "תנו לצה"ל לנצח", מתאר את המציאות בתיאור פשטני, שחוסם הבנת עומק לתנאי המציאות שחוללו את התופעה.

עיון מחודש בלחימה ברצועת הביטחון, הוא שיעור חיוני בהבנת השינוי שהוביל חיזבאללה בצורת המלחמה נגד מדינת ישראל. שנות לבנון האחרונות, הן מעבדה להתבוננות בהתהוותו של מלכוד אסטרטגי, כנקודת ייחוס הכרחית לגיבוש תפיסת ביטחון ישראלית המחויבת לניצחון.

[לאוסף המאמרים על מלחמת שלום הגליל ורצועת הביטחון, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף המאמרים על מלחמת שלום הגליל ורצועת הביטחון.
• הרחבת המושג 'ניצחון'.
• אוסף המאמרים באתר בנושא תפיסת/תורת הביטחון.
• הרחבת המושג: 'אסטרטגיה'.
• הרחבת המושג: 'מטרה אסטרטגית'.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2014), ניצחון: להשיג את המטרה, ייצור ידע, 2/5/14.
• פנחס יחזקאלי (2018), תפיסת הביטחון הישראלית באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 17/12/18.
• פנחס יחזקאלי (2014), אסטרטגיה, ייצור ידע, 2/5/14.
• פנחס יחזקאלי (2014), מטרה אסטרטגית: התוצאה הסופית שאליה אנו שואפים, ייצור ידע, 2/5/14.